מה מותר לצלם ולפרסם: המדריך המשפטי לצלמים

חוק הגנת הפרטיות צילום ברשות הרבים: הסעיפים שכל צלם צריך להכיר

המידע כאן הוא הסבר כללי ולא ייעוץ משפטי. לפני שמסתמכים עליו, מתייעצים עם עורך דין.

העמוד הזה הוא טיוטה שממתינה לבדיקה של עורך דין. עד שהבדיקה תושלם, קראו אותו כהסבר ראשוני בלבד ובדקו כל נקודה מול הנוסח המלא של החוק.

החוק פותח בכלל קצר: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו" (סעיף 1). "הסכמה" מוגדרת בסעיף 3 כהסכמה מדעת, במפורש או מכללא: גם הסכמה בהתנהגות תופסת, כמו אורח שמחייך למצלמה, אבל היא חייבת להיות מודעת. מתוך רשימת הפגיעות שבסעיף 2, ארבע חשובות לצלמים:

• סעיף 2(3): "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". עצם הצילום, גם בלי פרסום.
• סעיף 2(4): "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". כאן המעשה הוא הפרסום.
• סעיף 2(6): "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח".
• סעיף 2(11): פרסום עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, למצב בריאותו או להתנהגותו ברשות היחיד.

מולם עומדות ההגנות שבסעיף 18, ולצלמים חשובה בעיקר הגנת תום הלב שבסעיף 18(2)(ה): הפגיעה נעשתה "בדרך של צילום, או בדרך של פרסום תצלום, שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי". המילה "באקראי" היא הלב: אדם שנקלע לפריים, לא אדם שהמצלמה כוונה אליו. סעיף 18(3) מוסיף הגנה כשיש עניין ציבורי, וסעיף 6 שולל תביעה על פגיעה "שאין בה ממש". החוק לא מגדיר מהי "רשות היחיד", ולכן במקרי גבול, כמו חצר שנראית מהרחוב, כדאי לבדוק.

האם מותר לצלם במקום ציבורי?

ככלל, כן. החוק לא אוסר לצלם ברחוב, בים, בפארק או באירוע המוני, ומגן במפורש על צילום ברשות הרבים שבו אנשים מופיעים באקראי. צלם רחוב או צלם שמתעד הפגנה עומד בדרך כלל על קרקע יציבה, כל עוד האדם הוא חלק מהסצנה ולא המטרה.

שלושה מצבים שבהם "מקום ציבורי" לא מספיק כתשובה. הראשון: מקום ציבורי מבחוץ ופרטי מבפנים, כמו חדר הלבשה, חדר בבית חולים או בית שרואים דרך החלון: מה שקורה שם הוא בדרך כלל רשות היחיד. השני: אנשים במצב פגיע. סעיף 2(4א) מתייחס במפורש לפרסום תמונה של נפגע שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו. השלישי: תוכן שחושף צנעת חיים, כמו מצב בריאותי (סעיף 2(11)). בכל אחד מהם השאלה כבר לא "האם מותר לצלם" אלא "מה מותר לעשות עם התמונה".

האם מותר לצלם מישהו ללא ידיעתו?

השאלה מערבבת ידיעה והסכמה. החוק דורש הסכמה, לא ידיעה, אבל הסכמה מכללא קיימת רק אצל מי שיודע שמצלמים אותו. אורח בחתונה שרואה צלם ומחייך אליו מסכים בהתנהגות. אדם שצולם בסתר לא הסכים לכלום, ואז נשארת רק השאלה איפה הוא היה:

• ברשות הרבים, נקלע לפריים: ההגנה של סעיף 18(2)(ה) לא דורשת שהאדם ידע. צילום רחוב שבו עוברי אורח מופיעים באקראי נשאר מוגן גם אם לא הבחינו בכם.
• ברשות הרבים, המצלמה כוונה אליו בלי שידע: הגנת "באקראי" מתערערת, והחוק לא נותן תשובה חד-משמעית. כדאי לבדוק, ובכל מקרה לא לפרסם בלי הסכמה.
• ברשות היחיד: צילום סתר בבית, בחדר מלון או במקום פרטי אחר הוא פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(3), ובמזיד גם עבירה פלילית לפי סעיף 5, שהעונש הקבוע לצידה הוא עד חמש שנות מאסר.

לצלם אירועים יש כלל פשוט: כשהצלם נראה, ההסכמה נראית. ציוד גלוי, ומארחים שמודיעים שהאירוע מצולם, יוצרים בדיוק את ההסכמה מכללא שהחוק מכיר בה.

האם מותר לפרסם תמונה של אדם ללא הסכמתו?

זאת השאלה החשובה יותר לצלם מקצועי, כי רוב הסיכון לא נמצא בלחיצה על הכפתור אלא בהעלאה לאינסטגרם או לאתר. תמונה שצולמה כחוק הופכת לפגיעה בפרטיות ברגע הפרסום בשלושה מצבים:

• הפרסום עלול להשפיל או לבזות (סעיף 2(4)). לא צריכה להיות כוונה רעה: אורח שנרדם, ילד שבוכה בטקס, רגע מביך ברחבה.
• התמונה משמשת לשם רווח (סעיף 2(6)): פרסומת, קטלוג, מודעה בתשלום. האם תיק עבודות של צלם הוא "שימוש לשם ריווח"? החוק לא עונה במפורש, וכדאי לבדוק. הדרך הבטוחה: הסכמה בכתב לפרסום בתיק העבודות וברשתות.
• הפרסום חושף צנעת חיים (סעיף 2(11)): מצב רפואי, עניין אינטימי, התנהגות ברשות היחיד.

יש גם שכבה של זכות יוצרים. חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, קובע בסעיף 35(ב) שביצירה שהיא "דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר", שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת. בלי סעיף בחוזה, זכות היוצרים בתמונות מהחתונה שצילמתם שייכת לזוג, ופרסומן בתיק העבודות הוא בעיה כפולה: פרטיות וזכויות. סעיף אחד בחוזה פותר את שתיהן.

לטופס הסכמה לצילום ולפרסום, למבוגר ולקטין, במדריך הנפרד

האם מותר לצלם ילדים ברחוב?

חוק הגנת הפרטיות לא כולל סעיף נפרד לילדים: המבחן של רשות הרבים ורשות היחיד, ושל צילום מול פרסום, זהה לזה של מבוגרים. ילד שרץ ברקע של תמונת רחוב מופיע בה באקראי בדיוק כמו אבא שלו. ובכל זאת, אצל ילדים הפער בין "מותר" ל"כדאי" הכי גדול:

• ילד לא יכול לתת הסכמה מדעת. לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, מי שטרם מלאו לו 18 הוא קטין (סעיף 3), פעולה משפטית שלו טעונה הסכמת נציגו (סעיף 4), וההורים הם האפוטרופסים הטבעיים שלו (סעיף 14).
• תמונה של ילד זר ברשת מטרידה הורים גם כשהיא יפה וחוקית, ותלונה של הורה מגיעה מהר יותר מכל תביעה.
• הרף של "משפיל או מבזה" בסעיף 2(4) נמוך יותר אצל ילד: בכי, נפילה או בגד ים הם כבר לא סתם רגע.

הכלל המעשי של רוב צלמי הרחוב: ילדים כחלק מסצנה רחבה כן, מצלמה שמכוונת לילד מסוים רק אחרי מילה עם ההורה, ופרסום תמונה שבה ילד מזוהה רק בהסכמתו. כשלא בטוחים, על השאלה "האם מותר לצלם ילדים ברחוב" עונה הכי טוב ההורה שעומד לידם.

האם מותר לצלם קטין ללא רשותו, ומי נותן את ההסכמה במקומו

אצל קטין השאלה האמיתית היא לא רק "האם מותר לצלם קטין ללא רשותו" אלא "רשות של מי". סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית קובע שאפוטרופסות ההורים כוללת את הסמכות לייצג את הקטין. במילים פשוטות: הורה או אפוטרופוס חותם, לא הילד. מה שנכון לצילום נכון שבעתיים לפרסום.

• צילומי משפחה, ניובורן, יום הולדת: ההורה הוא הלקוח ומסכים לצילום בהזמנה. את ההסכמה לפרסום כדאי לקבל בנפרד ובכתב: הורים רבים שמחים שיצלמו ולא רוצים שיפרסמו.
• בר מצווה, בת מצווה ונערים: הסכמת ההורה היא הבסיס, אבל כדאי לשאול גם את הנער. נערה בת 15 שרואה את עצמה בפיד של הצלם בלי שנשאלה היא בעיה גם אם אמא חתמה.
• ילדים של אורחים: הסכמת בעלי השמחה לא מחליפה את הסכמת ההורים של כל ילד. לצילום האירוע זה בסדר, לפרסום פנים של ילד מסוים מבקשים רשות מההורה שלו.

והצד השני: הסכמה אפשר גם לבטל. הורה שביקש להסיר תמונה של ילדו, מסירים בלי ויכוח, גם אם הטופס חתום.

האם מותר לצלם ילדים בגן?

גן ילדים הוא רשות היחיד לכל דבר, ובנוסף מוסד חינוכי עם כללים משלו. משרד החינוך מפעיל בפורטל ההורים טופס "הסכמה לצילום ולשימוש ברשתות החברתיות", שההורה ממלא לכל ילד ולשנת לימודים אחת. הטופס מצטט את חוק הגנת הפרטיות ואת חוק זכות יוצרים, ומכסה רק תמונות שצילם הצוות ופורסמו בפלטפורמות של הגן או של המשרד. הוא אומר במפורש שצילום על ידי הורים או תלמידים אינו נכלל בו, ולא מתייחס כלל לצלם חיצוני.

המשמעות לצלם שמוזמן ליום צילומים בגן או למסיבת סיום: אין הסכמה קיימת להישען עליה. הפתרון המקובל הוא טופס משלכם, שהגננת מעבירה להורים לפני היום, עם שני סעיפים נפרדים: הסכמה לצילום הילד, והסכמה לשימוש בתמונה מעבר למסירה להורים. ילד שהוריו לא חתמו לא מצולם. וגם עם כל החתימות, כדאי לבדוק מול הגן ומול הרשות המקומית אם יש נוהל נוסף.

ואיך מוסרים בלי שכל הגן יראה את כל הילדים? ב-Light Studio הגלריה נפתחת בלינק פרטי שנשלח במייל, ב-SMS או בוואטסאפ, בלי הרשמה ובלי אפליקציה. אפשר לכבות הורדות, לקבוע תאריך תפוגה ולהציג לוגו כשכבה מעל התמונות (שכבה בתצוגה, לא בקובץ: היא עוצרת שמירה אגבית, לא מי שנחוש להוריד). ואם הרצתם זיהוי פנים על הגלריה, כל הורה מקבל פס סינון לפי פנים ורואה רק את התמונות שבהן הילד שלו מופיע. זה לא תחליף להסכמה, אבל "מי רואה מה" הופך למשהו שאתם שולטים בו.

העמוד הזה הוא טיוטה שממתינה לבדיקה של עורך דין. עד שהבדיקה תושלם, קראו אותו כהסבר ראשוני בלבד ובדקו כל נקודה מול הנוסח המלא של החוק.

המידע כאן הוא הסבר כללי ולא ייעוץ משפטי. לפני שמסתמכים עליו, מתייעצים עם עורך דין.

שאלות נפוצות